פסק-דין בתיק ע"פ 4558/10

השופט  י' דנציגר:

לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר ו-צ' צפת) ועל גזר דינו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטיםנ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי) בתפ"ח 1030/06 מיום 17.3.2010 ומיום 27.4.2010, בהתאמה, אשר הרשיע את המערער בחמישה אישומים מתוך שישה בהם הואשם במסגרת כתב האישום, אשר עניינם בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות נשק (נשיאת נשק) לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; עבירות נשק (ייבוא וסחר בנשק) לפי סעיף 144ב(2) לחוק העונשין; הסתננות מזוינת לפי סעיף 4 סיפא לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסתננות); ביצוע עבירה על ידי מסתנן לפי סעיף 5 לחוק ההסתננות; יציאה שלא כדין לפי סעיף 2א לחוק ההסתננות; ניסיון לשידול לפי סעיפים 33 ו-33(2) לחוק העונשין; קשירת קשר לעוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין; ניסיון להסתננות לפי סעיף 2 לחוק ההסתננות; ניסיון להברחה לפי סעיף 215(א)(2) לפקודת המכס [נוסח חדש]; הסתננות לפי סעיף 2 לחוק ההסתננות; ומתן סעד למסתנן לפי סעיף 6 לחוק ההסתננות. נוכח האמור, גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר של 14 שנים לריצוי בפועל, שראשיתן ביום המעצר (24.2.2006), וכן מאסר של שנתיים על תנאי שלא יעבור במשך שלוש השנים מיום שחרורו עבירה מהעבירות בהן הורשע או עבירה נגד בטחון המדינה מסוג פשע.

העובדות על פי כתב האישום

1.            ביום 15.3.2006 הוגש נגד המערער כתב אישום הכולל שישה אישומים שמהותם היא הסתננות למדינת ישראל לשם הברחת כלי נשק, טבק, סמים מסוכנים וסיוע למסתננים אחרים. ערעורו של המערער נסוב על הרשעתו בעבירות האישום הרביעי ובחלק מעבירות האישום השישי. עובדות אישומים אלו יפורטו להלן.

2.            לפי האישום הרביעי, במועד לא ידוע בדצמבר 2005 או בינואר 2006 בסיני שבמצרים קשר המערער קשר עם אחרים, ובהם צבאח ומחמד, לחצות את גבול ישראל מצרים, להיכנס לישראל שלא כדין ולהבריח לישראל טבק. לשם כך, העמיסו הקושרים כ-8 או 10 קרטוני טבק בביתו של צבאח על מכונית ונסעו עד למקום מסוים בסיני כשלושה ק"מ מהגבול, שם ירדו מהרכב וצעדו ברגל לגבול כשהם נושאים עמם את קרטוני הטבק. כשהיו ליד הגבול הודיעו לצבאח טלפונית כי מי שאמור לקבל את הטבק לא יוכל להגיע וההברחה בוטלה. בגין עובדות אלה הואשם המערער בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; קשירת קשר לעוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין; ניסיון הסתננות לפי סעיף 2 לחוק ההסתננות בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; וניסיון להברחה לפי סעיף 215(א)(2) לפקודת המכס [נוסח חדש].

3.            לפי האישום השישי, במועד שאינו ידוע במדוייק בסיני, קשר המערער קשר עם שניים - מוחמד וחסין - לחצות את הגבול שלא כדין, להוביל שישה אנשים ולהראות להם את הדרך להיכנס לישראל שלא כדין. לשם כך, נפגשו השלושה בביתו של מוחמד עם חמישה גברים ואישה תושבי סין (להלן: הסינים). בהמשך לכך, הסיע מוחמד את המערער, חסין והסינים לנקודה כארבעה ק"מ מהגבול והנחה אותם איך להיכנס לישראל, לאן להגיע ועם מי ליצור קשר. המערער, חסין והסינים חצו את הגבול ונכנסו לישראל שלא כדין כאשר המערער וחסין מראים לסינים את הדרך. לאחר כשלושה ימים בשטח ישראל נעצרו המערער, חסין והסינים על ידי כוחות הביטחון. בגין עובדות אלה הואשם המערער בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; הסתננות לפי סעיף 2 לחוק ההסתננות; ומתן סעד למסתנן לפי סעיף 6 לחוק ההסתננות.  

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי והכרעת דינו

4.            במענה לכתב האישום כפר המערער בעובדות כתב האישום, וזאת בניגוד להודעות שמסר במשטרה במסגרתן פירט את העובדות מושא האישום השישי (ת/1, ת/5) ואת העובדות מושא האישום הרביעי (ת/6). בעדותו בבית המשפט המחוזי אמר המערער כי הוא נמצא בבית המשפט כדי לראות את עורך דינו על מנת שיבדוק מה קורה עם משפחתו. כן טען שאינו יודע מדוע הוא עצור, שנכנס לכלא לזמן קצר וכי "כולם הלכו הביתה". המערער אמר שאינו מבין מה אומרים לו השופטים וכי הוא מבין את הסנגור ואת המתורגמן, אך לא השיב לעניין לשאלות שנשאל. המערער גם לא ידע לומר בדיוק היכן מתגוררת משפחתו, לא ידע לומר את גילו ולא זכר את שמותיהם של שניים מאחיו. 

5.            בשל טענות בא כוחו המערער לעניין כשירותו של המערער לעמוד לדין ובנוגע לאחריותו למעשיו בעת ביצוע העבירות, נשלח המערער לאבחון במרכז האבחון במחלקת אבחון וקידום של האגף לטיפול באדם המפגר של משרד הרווחה. בחוות דעת ועדת האבחון (ת/14) צויין כי:

"... התנהגותו [של המערער] נראתה מוגזמת מגמתית ועל כן לא אמינה, [המערער] לא נתן תשובות לדברים בסיסיים היה איטי והיו תנודות ושינויים בין רמת תשובותיו ורמת דיבורו מדי פעם. עם זאת יש לציין כי היה רושם שמדובר באדם עם מגבלות בלתי בשל ודל אשר גדל גם ברקע סביבתי מגביל. הודעה ... הגיעה למסקנה שהנבדק [המערער - י.ד.] אינו לוקה בפיגור שכלי. עם זאת ביחס לשאלות הפורמאליות של כשירות לעמוד לדין לאור הקשיים שיפורטו אין באפשרותנו לקבוע עמדה ואף לא לגבי כשירותו לעמוד לדין." [ת/14 - עמ' 3].  

          בהמשך לכך מפרטת הועדה את הקשיים אשר מנעו ממנה ליתן המלצה בדבר כשירות המערער לעמוד לדין, ובהם: הפערים המשמעותיים בין הודעותיו לאחר מעצרו לתוצאות המבחנים לאחר מכן; הרושם מתשובותיו המגמתיות של המערער, מניסיונו "להנמכת מצבו" וחוסר מהימנותו; וכן אי שיתוף פעולה מצדו של המערער.

          בפני בית המשפט המחוזי עמדה גם חוות דעתו של ד"ר מחמוד עאסלה, פסיכולוג קליני, אשר הוגשה מטעם המערער. בהסתמך על חוות הדעת, על חקירת העדים המומחים ועל אמרותיו של המערער במשטרה, קיבל בית המשפט המחוזי את ממצאי חוות הדעת של ועדת האבחון וקבע כי המערער אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין. משלא השיג על כך המערער בערעורו לא מצאתי מקום לפרט את טעמי בית המשפט המחוזי וממצאי חוות הדעת של ועדת האבחון ישמשו כנקודת מוצא לדיוננו.

6.            באשר לאישום הרביעי ציין בית המשפט המחוזי כי הברחת הטבק נזכרת הן באמרתו של המערער והן באמרתו של חסין, ואולם תיאורם את ההברחה, את מועדה ואת השותפים לה היה כה שונה עד כי ייתכן שמדובר בשני אירועים שונים. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לראות בדבריו של חסין "דבר מה נוסף" הדרוש לשם הרשעתו של המערער על סמך הודייתו. עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי "דבר מה נוסף" בתיאור ההברחות האחרות הנזכרות בדבריו של המערער, בדבריו של חסין ומקשירתם של שותפים אחרים אשר עולים אף באמרותיהם של שותפים נוספים. כמו-כן ציין בית המשפט המחוזי, בהקשר זה, כי ההברחה בוצעה באותה דרך כמו ההברחות האחרות ולפי אותה שיטה.

7.            באשר לאישום השישי קבע בית המשפט המחוזי כי יש להרשיע את המערער על אף ההבדלים בין גרסתו לאירועים לגרסתו של חסין לאירועים, מאחר שאין מחלוקת בדבר ביצוע המעשים מושא האישום, שהרי המערער, חסין והסינים נתפסו על ידי כוחות הביטחון בשעת מעשה וכן נוכח הודעתו של המערער בתוספת ה"דבר מה נוסף" שהוא אמרתו של חסין במשטרה או עצם התפיסה בשעת מעשה.

8.              כמו-כן קבע בית המשפט המחוזי כי יש להעדיף את האמרות במשטרה על פני העדויות בבית המשפט הן בנוגע למערער, שמסר גרסה סדורה ומפורטת באמרותיו לעומת עדות בלתי עניינית בבית המשפט, והן באשר לשותפים האחרים, שניסו למזער את הדברים ולבטלם בעדויותיהם המאוחרות וטענו כי אינם זוכרים או מכירים את הדברים. ביחס לחסין בפרט, ציין בית המשפט המחוזי כי בלטה אי הנעימות שלו מלומר דברים נגד המערער בפניו וכי הוא העיד על רצונו שלא להזיק למערער. 

גזר הדין

9.            בטיעוניה לעונש טענה המשיבה כי העבירות של סחר בנשק המבוצעות על ידי מסתננים מסיני הן עבירות חמורות שהענישה בגינן צריכה להיות מחמירה כדי ליצור רמה גבוהה של הרתעה. עוד טענה המשיבה כי המערער לכל הפחות עצם עיניו לסכנה הטמונה במעשיו, בין אם לביטחון המדינה ובין לביטחון הציבור, אם יגיע הנשק לגורמים פליליים. המשיבה הדגישה כי בהכרעת הדין נקבע כי המערער היה מודע למעשיו והבין את חומרתם. בהתייחס לשותפיו של המערער, הצביעה המשיבה על כך שחסין שהורשע על שנטל חלק יחד עם המערער בביצוע המעשים מושא האישום השישי ובהברחה יחידה של נשק, נדון ל-11 שנות מאסר ובית המשפט העליון הפחית שנה מעונשו. המשיבה טענה כי מעורבותו של חסין קלה בהרבה מזו של המערער ובעניינו, נוכח הודאתו, אף הובא כשיקול לקולא החיסכון בזמן שיפוטי. נוכח האמור, ביקשה המשיבה כי יוטל על המערער עונש מאסר ממושך לריצוי בפועל.

10.         מנגד, טען בא כוחו של המערער כי המערער יליד 1987, ללא עבר פלילי ושזהו מעצרו הראשון. כמו-כן טען בא כוח המערער כי חלקו של המערער בשרשרת העברת הנשק לישראל היה פחות ביחס לחלקם של סוחרי הנשק אשר מנצלים את המערער ושכמותו, שמצבם הכלכלי והחברתי קשה, כדי שאלו יבצעו עבורם את ה"עבודה השחורה". עוד ציין בא כוח המערער כי על אף שנקבע כי המערער כשיר לעמוד לדין, לא נשללה הטענה כי כושרו המנטאלי אינו גבוה וכי לכך השפעה על התנהגותו. המערער הוסיף כי לא ראה את משפחתו זה זמן רב וכי לו היה יודע שיישב בכלא את משך הזמן שהוא עצור לא היה יוצא מסיני ולא היה מתרחק ממשפחתו. בנוסף, ביקש המערער את סליחת בית המשפט ואמר כי לא יחזור על מעשיו.

11.         בית המשפט המחוזי עמד על כך שהעבירות בהן הורשע המערער הן חמורות ורבות ועל כך שהנשק שהבריח המערער מוצא דרכו "לגורמי טרור ולגורמים עברייניים אחרים". במציאות זו, קבע בית המשפט המחוזי, אין להתייחס אל המערער כאל בלדר גרידא, אלא כאל חוליה חיונית בפעילות הטרור או בפעילות פלילית אחרת. משכך יש להשית עליו עונש מכביד.